top of page

'espaço do tempo' -התנסות בגוף המכוסה במונטמור, פורטוגל

 

 

התנסות במחקר-מופע הגוף המכוסה עם קבוצה של 8 אומנים/כוריאוגרפים מארצות שונות. מגרמניה, צרפת, רומניה, ניו יורק, אנגליה ופורטוגל. במהלך רזידנסי של 10 ימים כל אחד מהמשתתפים חשף את התמות ונושאי המחקר בהם הוא עסוק ואותם הוא מפתח ובנוסף להתנסויות בפרקטיקות שונות של כל אומן קיימנו דיונים רבים על חברה, חברתיות, מרכז, גיאוגרפיה, בעלות, זכויות יוצרים, שיח, שיתוף, דימוי, אגו, פרפורמנס, שליטה, תרגום, זמן, אירוח, גבולות, ריטואלים שונים ועוד... אני שיתפתי את שאר האומנים במחקר- מופע של הגוף מכוסה. קיימנו במשך כמה שעות בטירה במונטמור משימות שונות כאשר הגוף היה מכוסה - שאלות על הבעייתיות של הגוף נבדקו. בהתנסות זאת המחקר-מופע עבר לשלב הבא שלו ותובנות חדשות לגבי הניסוי הגיעו. הבדיקה התמקדה בעיקר בעניין של השטחה של עצמנו והעמקה והיה דגש בהתנסות זאת על המימד הוירטואלי - דגש על הניסיון לטטש את הגבולות בין המציאות למימד הוירטואלי - תובנת הפיקסלים התגשמה בניסוי הזה בפורטוגל. הניסיון של כל אחד לההיפך לפיקסל. כמו כל אחד הוא פיקסל - נקודה בתנועה מתמדת היוצרת איזה צורות שהיא רוצה בכל רגע נתון.

 

10 days, 26 September till 6 October, residency at 'espaço do tempo' at Portugal, Montemor. The Gathering is a residence of eight performing artists, choreographers, researchers. The gathering initiated by the artist Sofia Dias. 10 days of a temporary collective.  "The idea is to create a meeting space, experimentation and learning among artists through sharing practices, methodologies, concepts and issues in a constructive atmosphere that does not depend on a final and protected from the usual logic of production and market. In addition, aims to find ways to apply this meeting, exploring and questioning the documentation formats, reaching a final object (publication) that can be made available to the general public...."

 

I shared with them the practice of "Hora for Holders" and the practice with the coverd body. It is the Pixele time I realize there. It is the time to blur the virtual with the real. the screen and the flat with the 3 dimentional virtual. That was a very strong experience for me to share with 7 other artists my own practice, to let it be tested and tasted, and to let it grow and reshaped throgh hat experience.

soon a big experiment in Tel Aviv.

 

זהו המהלך החדש- זמן הפיקסלים.

הצבה של הגוף על הגבול הדק של המסך. בין שני המימדים.

ניסוי כחלק מפסטיבל "מחול חדש" של הזירה הבינתחומית בירושלים. המחקר מופיע את עצמו עם קהל, מול קהל.

 

הבמה הייתה ריקה מדימויים. רק הגופים המכוסים של המשתתפים והקהל הופיעו את עצמם בחלל. 40 דקות של מסיבת מבטים. פירוק המבט וניסיון לתת למבט את הכוח - זוהי הכוריאוגרפיה. לא להופיע את עצמנו. לברוח מהדימוי, למתוח אותו, לטשטשו. לא לספק את הקהל, לא לחפש אחר הדימוי המרצה, להיות המהלך עצמו. העיסוק הוא במבט ובדרך בה אנחנו תופסים את האחר. לשם המחשבה מכוונת ובזה היא מתעסקת. אין נסיון לשלוט בגוף, ואין נסיונת לכוון את הגוף. נסיונות לא "ליפול" ולרצות את הקהל, לא להופיע. כמה אפשר לברוח מדימוי בזמן הופעה? כמה אפשר להתרחק מהדימוי?

נסיונות התחמקות.

מופע - הרצאה ראשון של המחקר -מופע הגוף המכוסה.

נסיון לבחון ביחד עם הקהל  - מה מופיע שם כאשר הגוף מכוסה.

ניסיון משותף שלנו ושלהם להבין מהי הנוכחות של הגוף.

האם הlogic של בן אדם יכול להיות ההופעה עצמה?

 

ניסינו לייצר מקום - מרחב - בו הבין לבין יוכל להופיע את עצמו.

האם לאגו יש צורה, נראות כלשהי?

האם אפש ללכוד את הנוכחות של הגוף בדממה?

מהי הצורה של הרצון?

בשלב הזה גבולות הקבוצה הטשטשו. הדגש היה על איך המוביל של הקבוצה יכול להרחיק את תחושת ההובלה, לטשטשה. החיפוש הוא לא איך לההיפך לאחד אלא חיפוש אחר שינוי צורה, שינוי צורות.

זוג. התכסות של זוג מול קהל.

זוג מנסה ליצור מפגש אחר. דגש על מסלולי בריחה, ובריחה מעבר לצורה. סחרור בכדי לשנות את הדרך בה תופשים את האחר. בריחה משותפת אל מעבר. שרטוטי מסלולי בריחה.

 

 

6 גופים מכוסים בחלל אחד.

 

 

 

משחק חברתי.

המשימות כבר ברורות. מנסים לקיים את המשחק ברצף. בלי לעצור. בלי לקבל הנחיות נוספות. פשוט משחקים. אני מול הוובקאם, אני מול המבט של האחר. כוריאוגרפיה של הבין לבין. 

גלריית יפו 23, ירושלים.

 

גוף גוף גוף קו קו קו

 

להיות נקודה בתנועה מתמדת.

 

מפגש ראשון של המחקר, כמחקר-מופע מול קהל. המשימות לא דוברו בקול. הקהל לא ידע מה אנחנו מנסות על גופינו. הוא היה עד רק לנסיונות של 3 גופים בחלל לברוח מצורה, להסתחרר, לשבש, לאדות דימויים.

המשפט היחידי שנאמר בקול - הכוריאוגרפיה של האגו.

זה היה מעין הפרפורמנס של הכשלון. בגלל המבט החיצוני שנוסף באירוע זה, הדימויים הופיעו את עצמם בקצב, ניסינו לרצות את הטיימינג של המתבונן, כמו הופענו את החיפוש במקום להיות המהלך עצמו. התקיימה מסיבת מבטים, מעגל הורה לנאחזים ורפלקסיה מיידית אחריו.

דווקא הכאוס וההזדרזות של ייצור המהלך בגלל היות קהל מולנו איפשר לרגעים בהבזקים לגעת בבלתי נראה, לעבור דרכו. הכשלון הזה בביטול המבט החיצוני, ההתרסקות לתוך הדימוי, הרצון לאדות ולהשהות דימויים הופיעו בעוצמה חזקה.

bottom of page